<h1>רבינו ירוחם מישרים ני"א ח"א</h1>
<h2>דף נב:</h2>
נעילת דלת הוי חזקה ופרשב"ם שתקן במנעו' שקבעו בדלת וראוי לנעול אף על פי שלא נעל הדלת או שהעמיד הדלתות כמו בנכסי הגר אף על פי שלא נעל. ולפי דבריו נעל הדלת במפתח בלא תיקון המנעול לא הוי חזקה וכמה פסקנים נחלקו עליו ובעלי התוספו' כתבו שנעילת דלת ממש וכן מוכח בגטין גבי ולקני לה דוכת' דמנח ביה גיטה וכו' ויש שכתבו שפתיחת הדלת סגי כמו סגירת הדלת וראשון עקר כי צריך סגירת הדלת כלומר שלא יכנס אדם שם בלא רשותו והפתיחה אינה ראיה לזה וכן כתב הרא"ש גטין והרמב"ם ז"ל כתב במכירה פ"א כיצד מחזיק בנעולה כיון שמכר לו בית או חצר והי' הפתח פתוח ונעל הלוקח את הפתח ופתחו הרי זה קנה ע"כ. המוכר בור לחבירו כגון שמסר לו כסויו כמאן דאמ' לו לך חזק וקני ואין צריך להחזיק בפניו אבל צריך חזקה אחרת מציעא המוכר בית כיון שמסר לו מפתח כמאן דאמר ליה לך חזק וקני ואין צריך להחזיק בפניו אבל צריך להחזיק חזק' אחרת אבל מסירת מפתח לחוד אינה חזקה וכן הסכימו כל הפוסקים דלא סגי מסירת מפתח זולתי בבדיקת חמץ קמא בתרא. המחליף קרקע בקרקע או מטלטלין בקרק' כיון שהוחזק או זכה א' מהם זכה האחר. וקרקע אינו נקנה אגב קרקע בתרא.
אמר לחבירו כל קרקעות שקניתי מברסיסין אני מוכר לך ויש למוכ' שדה שקורין ברסיסין על המוכר להביא ראיה שלא קנאה מבר סיסין כי מאחר שקורין לה ברסיסין חזקה שקנאה מברסיסין ועל המוכר להביא ראיה בתרא [ל' ע"א] נעל גדר ופרץ הלוקח הוי חזקה ופירוש נעל גדר ר"ל שהשלים לעשרה הגדר ואם מתחלה היו עולין לה בריוח ועתה עולין לה בדוחק קנה וכן הדין בפרץ פרצה כדי שיכנס ויצא בה שאם היה נכנס בדוחק עכשיו בריוח קנה. וכן אם נטל צרור כדי שיכנסו המים בשד' להשקותו או אם נתן צרור כדי לעכב שם המים הוי חזקה למכירה אבל אם נטל צרור כדי להוציא משם המים כדי שלא יזיק הקרקע או שנתן צרור כדי שלא יכנסו שם המים אינה חזקה בתרא וברשב"ם אם החזיק לוקח בפני מוכר אין צריך לומר לו לך חזק וקני אבל שלא בפני מוכר צריך לומר לו ואם לא אמר לו והחזיק שלא ברשות לא קנה אפילו נתן מעות במקום שכותבין שטר שכסף אינו קונה לבדו אלא במקום שאין כותבין שטר או אפילו שיקנה בכסף שקרקע נקנה בכסף ובמקו' שאין כותבין שטר אבל במקו' שכותבין לא קנה בכסף בלתי שטר אבל בחזקה קונה לבדה ואם התנה שיקנה בכסף או בשטר קני ואם נתן כסף אינו יכול לחזור מוכ' ויכול לחזור לוקח עד שיכתוב כי לכך התנה לו ובשטר דוקא שטר מתנה או מוכר שדהו מפני רעתה אבל בשטר מכר לא קנה עד שיתן דמים. ועוד פשוט בקדושין כשנקנה בכסף אינו נקנה בפחות משוה פרוטה (ואם קנאו במלוה שיש לו אצלו כמו בכסף כתבתיו בח' הב') וקרקע שנקנה בכסף כמו כן בשכירות וכל תנאי שיאמ' הלוקח או השוכר בשעת נתינת הכסף קנה בלי קנין אחר למעלתו אבל לגריעותו אינו מקויים התנאי ויכול לחזור בו הלוקח או שוכר בלא קנין בתרא. הילוך בשדה אפילו לארכה ולרחבה אינו חזקה למכירה. אבל שביל של כרמים דעביד להילוך וקנה בהילוך ברוחב, ושיעורו שיוכל לשאת משוי של זמורות בראשו ולחזור סביבו ודוקא שאינן מסוימין המחיצות ואם מסויימין המחיצות כדי שיגביה רגל ויניח רגל בצדה וכך היא הגרסא הנכונה. מוכר בור לחבירו כיון שמסר לו כליו אין צריך לומ' לו לך חזק וקני ויכול להחזיק שלא בפניו אבל צריך חזקה אחרת קמא מכר לו שדות מפוזרו' והחזיק בא' מהן כלן קנה אם נתן מעות כול' ואפילו במקום שכותבין שטר ואם לא קנה אלא אותה בלא מעות ובלא שטר ואם נתן לו קצת מעות לא קנה אלא כנגד מעותיו פי' ואפילו לא עייל ונפיק אזוזי. ואם אמר לו חזק באחד מהן בשביל כלן קנה כולן אפילו לא נתן מעות ובשדה אחד קנה בחזקה לבדה. לקח מקצת ושכר מקצת והחזיק בין בשכורה בין בלקוחה קנה כולן כי אין הפרש בין מכר לשכירות תבעינן קרקע. וכתבו הפסקנים כי ה"ה בחליפין שקנה שדה אחת בלא נתינת דמים כמו שאמרנו בחזקה. ומה שאמרנו אם נתן קצת המעות דלא קנה אלא כנגד מעותיו ופירשתי ולא נפיק ועייל אזוזי כך פי' הראב"ד ור"ח פי' דמיירי דעייל ונפיק אזוזי וקנה כנג' מעותיו כיון דנתן דמי שדה אחד מאחר שהן שדות מוחלקין בתרא מציעא.
<h2>דף נג:</h2>
שני בתים בנכסי הגר זו לפנים מזו והחיצו' משועבד לפנימי כי יש לו דריסת הרגל עליו החזיק בחיצון לקנותו ואת הפנימי חיצו' קני פנימי לא קנה לקנות את הפנימי אף חיצון לא קנה החזיק בפנימי לקנותו קנאו לקנותו ואת החיצון קנה שתיהן לקנות את החיצון אף פנימי לא קנה בתרא. חופר בבית אפילו לעשות יסודות אינה חזקה כי אין חפירה מועלת כל זמן שלא נגמרה המלאכה בכך אלא בשדה כך כתבו התוס' והרמב"ן וה"ר יוסף הלוי כתב דקנה וראשון נר' עקר וכן כתב הרא"ש בתרא וברשב"ם. מחזיק צריך לכוין שני דברים להחזיק ולהועיל בקרקע או בדבר שמחזיק בו אלא לעשות דבר אחר אפי' אומר שהוא נעשה לתקן ולהועיל אף על פי שהועיל אינה חזקה יש מי שכתב כי כל אלו הדקדוקין צריכין לקנות בנכסי הגר אבל לא בנכסי חבירו כגון במכר או במתנה וכן נראה עקר בתרא. המחליק בקרקע כדי לעשות גורן לא קנה ואם נתכוון להיו' גורן קבוע לעולם קנה בתרא וברשב"ם. שדה של גר שסגורה במצרנים כגון שהכיש בה מכוש אחד קנאה שלה ואם אינה סגורה במצרנים ופתוחה לשדות אחרות או לרשות הרבים אינו קונה במכוש אחד אלא בשיעור מענה לאורך השדה ולרחבו כגון אם ניכש בגבול השדה אם המענה מאה קנה מאתים אמה על ק' ואם ניכש השד' באמצע יהיה מרובע וקנה ק"ק על ק"ק כי קנה מלוא מענה לשמאלו ולימינו ולפניו לכל אחד מלוא מענה. פירו' ודוקא של גר אבל במכר או במתנה שדות אחרות מקנה לו קנה הכל כיון דנפק ביה פורתא בתרא.
<h2>דף סא.</h2>
המוכר את הבית לא מכר היציע אפילו פתוחה לתוכו שהוא עליה קטנה חוץ לבית שיש לה סביבות הכותלים שעשויה לנוי ולקרב ויש שעושין אותה תוך הכותלים אבל יציע העשוי לתשמיש והוא על הבית אפילו פתוח לבית שעולין לו דרך ארובה קנה ולא את הגג שיש לו מעקה י' טפחים ולא קנה כמו כן החדר שלפנים ואפילו מצר לו מצרנים חיצונים לחדר או ליציע. ויציע דוקא שיש לו ארבע אמות לא קנה אבל פחות מד' מכור דלא חשיב אבל בחדר אפילו הוא פחות מד' לא קנה ובמה שכתבתי שיש להסתפק בחדר בענין ד' אמות כתב הרשב"א דבחדר אפילו פחות מד' אמו' לא קנה מאחר שהוא תשמיש בפני עצמו והרא"ש תפש עקר דאין לחלק בתרא. מוכר בית לא מכר הבור והדות אפילו פחתי' מד' ואפילו כתב לא שיירי' בזביני אילין כלום ואפילו מכור לו מצרני הבית אלא אם כן כתב לו מארעית תהומא עד רום רקיעא כי מהני לקנו' בור ודות ומחילו' בתרא [ס"ד ע"א]. מוכר בית בבירה גדולה שיש שם בתים רבים פי' ועומד בבית ואומר בית זה אני מוכר לך אפילו מסר מצרים חיצונים לבירה אפילו כתב לא שירית בזביני אילין כלום לא קנה אלא הבית. וכל זה במקום שקורין לבית בית ולבירה בירה אבל במקום שאפילו מיעוטם קורין לבית בירה ולבירה בית קנה עד המצר החיצון. ואם לא כתב לא שירית לא קנה אלא הבית כתב ר"ח דלא שיירית אינו מועיל אפילו כתב לו בדבר שאינו בכלל משמעות הלשון כגון שאמר לו בית והוא במקום שאין קורין אלא לבירה בירה ולבית בית לא קנה אלא הבית אפילו מצר לו מצרים חצופין לבירה וכן כל כיוצא בזה. ועוד פשוט וכן מוכר שדה בבקעה שיש שם שדות רבים פי' והוא שיהיה אותו שדה מוקף לבדו דומיא דבית ובירה אבל אם אינו מוקף קנה כל הבקעה עד מקו' שמצר לו המצר. בית בבית אני מוכר לך ונפל יכול לומ' שלך נפל ואם לא אמר ליה כי אם בית סתם אני מוכר לך יכול ליתן לו עלייה דגם היא בכלל בית ואם אמר בית בביתי אני מוכר לך יועיל זה הלשון שלא יתן לו עליה אלא בית ויתן לו הגרוע שבבתים וכן עקר בתרא [מנחות ק"ח ע"ב]. מי שמכר בסתם ארעא דפלוני ויש לו שתים ששמם כך לא מכר אלא אחת והפחותה שיד בעל השטר על התחתון ואם כל ארעתה יש לי בכלל שתים ואם אמר ארעתא יש בכלל כולם לבד גנות ופרדסים ואם אמר כל נחלותי יש בכלל הכל לבד בתי ועבדי ואם אמר נכסי אפילו בתי ועבדי אבל לא מטלטלי ואי אמר כל נכסי כלל אפילו מטלטלי ויש חלוק בין נכסי ונכסי כי בכלל נכסי אינן מטלטלין אבל נכסי יש מטלטלין שדי מכורה לך גדולה מכורה שדה שיש לי מכורה לך כל שדותיו מכורין בפ"ד כי לעולם יד בעל השטר על התחתונה בתרא וברשב"ם.
<h2>דף סב.</h2>
מצר לי מצר למזרח ארו' כנגד כל השדה שלו למערב קצר כנגד כל השדה שלו ולמערב קצר כנגד החצי ומצר לו מצר צפון בדרום כולו קנה כמו ראש תור מסוף של מערב באלכסון עד סוף הארוך של מזרח וכל שכן אם יש מצר ראובן ושמעון מרוחו אחת ומצר לו לוי ויהודה מצד אחר שהי' לו לכתוב שמעון כנגד יהודה ולא כתב ליה בודאי קנה כנגד ראש תור והאומר לחבירו שדה זו אני מוכר לך ולא מכר לו מצרים קנה כל השדה אפילו גדול הרבה כל שאין מפסיק בנתים שום מצר זה הדין פשוט בבתרא וכן מוכח שם פרשב"ם וכן דעת התו' ומדברי רי"ף נראה כי כדין הראשו' שאמ' לו קצר וארוך שלא קנה אלא ארוך כנגד הקצר בחוט שוה כזה אבל הרמב"ן העיד שראה בנסחה הראשון של הרב אלפס מוגה בכתיבת ידו והלכתא כרב כהנא ורב אסי שקנה לנגד ראש תור וכן עיקר פי' ראש תור באלכסון כזה. מקצר לארוך ופרשב"ם ארוך וקצר עשוי כזה בתרא שדה שבמזרח ומערב מצד ראובן ובצפון ודרום מצד שמעון וכת' לו שמצרניו מצר ראובן ושמעון לא קנה אלא (חצר) [מצר] השדה באלכסון הקרן לקרן עד שיכתו' שמצרניו מב' רוחותיה וכל שכן אם כתב ראובן ממזרח וממערב ושמעון מצפון ומדרום שקנה הכל וכן פרשב"ם. סיים לו ארבע קרנות פי' מצר לו ד' שדות שהן לד' קרנות לא קנה אלא באלכסון מקרן לקרן ב' רצועות שתי וערב ושיהיו כ"כ רחבות שיהיו בו ט' קבין כי אינו נקרא שדה פחו' מכן סיים לו כמין גם יוני שהוא צורת כף לא קנה אלא רצועה אחת באלכסון מקרן לקרן ובת ט' קבין סיים לו בסירוגין כגון שבכל רוח ב' מצרנים וסיים לו א' ודלג אחת לא קנה אלא באלכסון ממה שסיים כי כל אלו עלו בתיקו בגמרא ועל כן לוקח הפחות ולא קנה הכל וכן פרשב"ם. ואבן מאגש הביא פירושים אחרים ומה שכתבתי עיקר בתרא. מצר לו ג' מצרנים ולא מצר רביעי ומובלע אותו רביעי תוך האחרים וליכא עליה רכבא דדיקלא ולא הוו ט' קבין אותו מצר קנה אפילו מצר רביעי ואי לא מובלע ואיכא עליה ריכבא דדקל אי הוי ט' קבין לא קנה תלם אחד על פני כל מצר רביעי ואי מובלע ואיכא עליה וכו' או לא מובלע וליכא עליה וכו' שודא דדייני לפי הדמים ולפי המנהג ולפי מוכר ולוקח בתרא. שותף בשדה שמכר חלקו ואמר כך אני מוכר לך פלגא דאית לי בארעא קנה החצי ואי אמר פלגא בארעא דאית לי לא קנה אלא רביע בתרא. מצר לו לג' מצרני' וברביעי אמר לו מצר ארעא (דמיא) [דמינה] פסיקא אי כתיב ליה ואילין מצרנהא קנה פלגא ואי לא כתב ליה קנה ט' קבין וכן פרשב"ם. ובן מאגש פי' ולא מיצר לו ג' מצרנים אלא יש לו חלק בקרקע ואמר לו כך אני מצר ארעא דמינה פליגא או פסיקא וכן עיקר.
<h2>דף סג:</h2>
מכר הבית [ו]לא כתב שמקנה לו עומקא ורומא לא קנה עומק ורום ונשאר תחתית הקרקע למוכר והאויר ולפי' אם רצה מוכר חופר בורות בקרקע ובונה תחת החלל זולתי שיכסה עליו בענין שיוכל הלוקח להשתמש בטוב בקרקע הבית כבתחלה וכן באויר יוכל לבנות מוכר על גבי עמוד וגם למעלה מהכתלי' בענין שלא יוכל לוקח להגביהם יותר ובלבד שלא יסמוך מוכר על הכתלים של בית שמכר ואפילו נפל הבית נשאר שעבוד האויר למוכר ואם יחזור לוקח לבנותו לא יגביה הכותלים ממה שהיו מתחלה כי למעלה מהן משועבד האויר למוכר ולא הפסיד אם נפל וקנה לוקח גג שעל הבית אם אין לו מעקה גבוה עשרה ואם המעקה גבוה עשרה הרי הגג למוכר וכן עליה שעל גבי הבית למוכר ואם נפל הבית חייב לוקח לבנותו כדי שיוכל מוכר לחזור לבנו' העליה על גביו וכן אם נפלה עליה חוזר מוכר לבנותה כדין בית ועליה של שנים ובן מאגש כתב דלא יחפור מוכר בקרקע הבית שמפסיד כתלי הבית אלא אם לוקח חפר בו בורות או שום בנין תחת החלל הרי הן של מוכ' וראשון נראה עיקר זולתי שירחיק מן הכתלים כדין מרחיק מכותלי חבירו. ועוד פשוט ואם כתב לו עומקא או רומא קנה עומק ורום ועדין לא קנה בור שהוא בחפירה ולא הדות שהוא עשוי בבנין תחת הקרקע ולא מחילות ולא יציע שכתבתי למעלה ולא עליה הבנויה על הבית ולא הגג שיש לו מעקה גבוה עשרה ואם נפלו חוזר ובונה אותם כמו שכתבתי וצריך מוכר ליקח לו דרך ללכת אל הבור או לאחד מאלו כי (לו) [לא] נשאר לו דרך כי מוכר בעין יפה מוכר ואם התנה מוכר חוץ מאלו יש לו דרך וכן הדין אם מכר אדם מביתו הבור או א' מאלו ונשאר למוכר הבית ונפלו שחוזר לבנותם כמו שכתבתי ויש לו דרך ללוקח כי מכרם לו בעין יפה ואם כתב לו עומק' ורומא וכתב נמי מתהומא דארעא ועד רום רקיע קנה הכל. ומי שמכר עליה בנויה על גבי עמודין ואינה נסמכת על כתלי הבית ונפלה אם חוזר לבנות' תמצא בדיני הבית והעליה של שנים. ועוד פשוט והמוכר בית לחבירו ואמר על מנת שדיוטא העליונה שלי הרי שלו ואם רצה להוציא בה זיזין מוציא פרשב"ם דיוטא גג שיש לו מעקה גבוה י' ובע' הערוך פי' עלייה, וכן נראה מפי' אבן מאגש. ופי' ר"ת שאם יעשה מוכר בנין בחצר שהיא של מוכר יוציא ממנו זיזין על הדיוטא אע"פ שמכביד על הכתלים של הבית של מוכר והר' יונה פי' כי לכך מהני חוץ מהדיוטא שאמר מוכר דשייר בחצר להוציא בה זיזין אף על פי שלא הזכיר החצר דאם לא פי' חוץ מהדיוטא אף על פי שנשאר הדיוטא כמו שכתבתי כי לא מכר הגג אף על פי שהתנה על מנת שיוציא זיזין בחצר אין בדבריו כלום כי אין אדם מקנה לחבירו האויר כי אינו נתפש בקנין כי מה שהיה כותלו סמוך לחצ' חבירו והקנה לו בעל החצר שיוציא זיזין מכותלו לחצר לא עשה כלו' אלא צריך שיאמר לו אני מקנה ומשעבד לך חצרי להוצאת זיזין כמו שמקנה ומשעבד דקל לפירותיו כי כך אמרינן בתוספת' המוכר אויר חורבתו לחבירו לא עשה כלום אלא מוכר לו חריבה ומשייר אוירה כמו כן בכאן מאחר ששייר הדיוטא שייר האויר כמו שכתבתי ואבן מאגש כתב כי כשלא כתב לו עומק' ורומא שכתבתי שיכול מוכר לבנות באויר על גבי עמודין שאם נפל הבית וחוזר לוקח ובנהו ועשה כמו בית אחר ואין לו למוכר לבנות על אוירו ואם התנה ע"מ שהדיוטא שלו אז אם נפל חוזר ובונ' אותה כי לכן התנה ולא מיבעיא אם נפל הבית וחזר ובנהו לוקח שאפילו התנה מוכר ע"מ שהדיוטא שלו באויר בלבד יש לו להשתמש ע"ג דיומרין. ומה שכתבתי נראה עקר בתרא מכר לו בית לא קנה גג גבוה י' ואם נפל הגג אינו חוזר מוכר ובונה אותה ואם אמר לו בפי' ע"מ שהגג שלי אהני להוציא זיזין לאויר החצר וגם לא קנה עומק ולא אויר ואם כתב עומק' ורומ' קנה הכל בתרא.
המוכר חורבה לחבירו או חצר ושייר אוירא כלומר חוץ מאוירא הרי המוכר משתמש באויר, שאף על פי שלא נתפש בקנין דוקא המקנה לחבירו אויר חצרו או חורבתו שאינו נתפש עד שישתעבד החצר לאויר, אבל מוכר חצר ושייר אוירא בודאי בעין יפה משייר ושייר שעבוד החצר לאוירא בתרא. כתבו שטר המכירה ולוקח טוען שנתן מעות אם השטר מקויים יש מי שכתב דלוקח נאמן ומה שכותבין בשטר שמודה שקבל רווחא דמלתא וכתב הרשב"א במקום שכותבין ואחר כך נותנין דמים ללוקח להביא ראיה שנתן אף ע"פ שהודה בשטר שקבל כי אין זה כי אם נוסח' שטר ובמקום שנותנין ואחר כך כותבין וכתוב בשטר שהודה שקבל על המוכר להביא ראיה שלא קבל וראיה מפ' שני דייני המוציא שטר חוב והוציא הלה שמכר לו שדה וכו' כי מאחר שנהגו כן לוקח נאמן לומר נתתי דמים מאחר שהשטר מקויים בידו ורבינו האיי כתב שאין הלוקח נאמן וראשון עיקר וכן מוכח בגמרא בתרא. המקנה שדה לחבירו על מנת שיתן לו חפץ פלוני יכול ליתן לו דמי החפץ כך מוכח בגמר' גטין כי דוקא בגט צריך ליתן לו החפץ.
<h2>דף סה.</h2>
שני בתים זו לפנים מזו ויש בפנימי דרך על החיצו' ומכר שניהם יחד לשני בני אדם או נתנ' אין לפנימי דרך על החיצון וכ"ש חיצון במתנ' ופנימי במכר אבל חיצון במכר ופנימי במתנה יש לו דרך וכת' אבן מאגש דהא דאמרי' דאין לו דרך שאם הקנ' בין במכר בין במתנה פנימי ואחר כך חיצו' דיש לו דרך דמשע' קני' זכה פנימי בדרך על חיצו' ובחיצון במכר ופנימי במתנה שאמרו שיש לו דרך שאם הקנ' חיצון ואח"כ פנימי אין לו דרך לפנימי בתרא. המוכר את הבית מכר את הדלת ונגר ומנעול אבל לא המפתח מכר מכתשת קבועה אבל לא המטלטלת מכר האצטרובל שהוא מקום מושב הריחים אבל לא קלת שהוא הכלי שמשימין על הריחים ולא מכר תנור וכירים וריחים המטלטלין ואם אמר הוא וכל מה שבתוכו הרי כולן מכורין כל דבר שהוא עיקר לתשמיש הבית בתרא. וברשב"ם.
<h2>דף סז.</h2>
מכר חצר מכר בתים (ד)בורות שיחין ומערות אבל לא מטלטלין ואם אמר הוא וכל מה שבתוכו קנה הכל חוץ מחיטי ושערי ולא מכר מרחץ ולא הב' שבתוכו ובסתם מכר בתי' פנימי' וחיצונים ובתי החולסאות שהוא חול שעושין זכוכית וחניות הפתוחות לחצר ושאינן פתוחות לחצר לא מכר ופתוחות לחצר ולרשות הרבים אי רוב תשמישו בחצר נמכר אי רוב תשמישו לרשות הרבים אין נמכר כתב הרשב"א מה שכתבנו שמכר בורות שיחין ומערות אבל לעשותן ולחפור אותן מחדש זולת אם לא כתב לו עומקא ורומא דאין בזה הפרש בין לחצר בתרא מוכר שני דברים בקרקע סמוכין אפילו שמותם חלוקי' ותשמישת' ונתן לוקח מעות כלם שהחזיק בא' קנה אחרת וכן פרשב"ם בתרא.
<h2>דף סז:</h2>
מוכר בית הבד ואת הממל שהוא אבן חקוקות ואת הבתולות שהן כלונסות שמעמידין הקורה ומכר הנוסרים סביב הכותלים שלא יתפרדו הזתי' ואת היקבים וריחים התחתונה ולא מכר עבידי' הם נסרים שכובשין תחת הקורה ולא חומרתא שהוא הגלגל שמגביה הקורה ולא הקורה ואם אמר הוא וכל מה שבתוכו כל התשמישין מכורים אבל לא מה שאינו מיוחד לתשמיש הבד ואם אמר בית הבד וכל תשמישיו ואלין מצרנהא קנה כל מה שבתוך המצר אפי' שאינו מיוחד כל כך לתשמיש כגון חנות שמוכרין יין בו ופת ולפעמים שוטחין בו זתים לצורך בית הבד וכתב רב אלפס הוא וכל מה שבתוכו לא מכר עבידין ולא גלגל ולא הקורה ולא השקין ולא המרצופין וכך הוא בבריתא בגירסת הספרים אבל במשנה הוא כמו שכתבתי למעלה והר"מ במז"ל כתב כרב אלפס בתרא. המוכר מרחץ מכר בתים פנימים וחיצונים ובתים שמשימין בו כל מטלטלין הצריכין למרחץ אבל לא מכר מטלטלי הצריכין למרחץ ואם אמר הוא וכל מה שבתוכו הכל מה שצריך לתשמיש המרחץ אפילו שמטלטל אבל לא מכר בריכות מים ולא עצים ואם אמר מרחץ וכל תשמישיו ואלין מצרניו הרי כולן מכורי' וכל מה שבתוך המצרים בתרא וברשב"ם.
<h2>דף סח.</h2>
המוכר העיר מכר בתי' בורות שיחין ומערות מרחצות ושובכות ובית הבדין ובית השלחין אבל לא מטלטלין ולא הסנטר ואם אמר הוא וכל מה שבתוכה אפי' בהמה ועבדים וכסף וזהב הכל מכור פירוש סנטר יודע כל מס כל שנה ומכר גנות אבל לא בקעות דלא איפסיקא הלכתא כמאן ואוקי ממונא בחזקת מריה ואפילו כל מה שבתוכה לא מכר שיריה וברותיה ולא חורשין המוקצין ממנ' ולא חלק שיש לה בים וביבשה ולא ביברי חיה עופות ודגים שאין פניהם לנגדה וכן כתב הר"מ במז"ל בתרא.
<h2>דף סח:</h2>
המוכר שדה מכר האבנים שבה שהיא לצרכ' וכל האבנים והאילנות והכרם שבתוכה וקנה הכרם שהוא לצרכו והתבואה העומדת לקצור וכל שכן שאינה עומדת לקצור ומחיצת הקנים פחותה מבית רובע ואת השומרה העשויה בטיט וחרוב שאינו מורכב ובתולת השקמה ולא מכר מה שאינו לצרכה ולא הפך זו ואם אמ' לו הוא וכל מה שבתוכו הכל מכו' חוץ מחיצת קני' של בית רובע ולא כל דבר שיש לו שם בפני עצמו ולא שומרה כלו' סוכת שומרים שאינה כטיט ולא חרוב מורכב ולא סדן שקמה. ועוד פשוט ואפילו ערוגה קטנה של בשמים בפני עצמה אינה נמכרת עמה וכגון דקרו ליה ביוורדי דפליגא מוכר שדה מכר השדות העומדין על המצר והמצר בתרא מוכר שדה ואמ' חוץ מדקל פלוני אם הוא טוב שייר אותו לבדו ואם הוא רע שייר אותו וכל הטובים ממנו אבל כל הרעים ממנו לא פירוש וזה מיירי באילנות שאינן מכורין בסתמ' כגון חרוב המורכב וכיוצא בו. אמר חוץ מאילנות ויש שם אילנות ודקלים וגפנים שייר אילנות אותן שעולין בחבל או שלא כובשו העול פירוש שהם כל כך גדולי' שצרי' לעלו' בהם בחבל או אף על פי שאין צריך לעלות בהם בחבל הן גדולים כל כך כשהבקר עובר והעול על שכמו אינו מגיע אליו ואינו כובשו ואם נמוך יותר מזה אינו חשוב ואפילו אומר חוץ מאילנות אין דעתו אלא בגבוהין החשובין וכתב בן מאגש ואם לא היו שם אלא נמוכין שאין עולין להם בחבל ואין העול כובשו ואמ' חוץ מאילנות בודאי על אלו התנה מאחר שאין שם אחרי' וכל זה מיירי באילנות שהן מכורין בסתמא כגון חרוב שאינו מורכב וכיוצא בו. ועוד פשוט ואם יש דקלים ואילנות שייר אילנות וכן גפנים ודקלים לבד שייר דקלין זה הכלל יד לוקח על העליונה ושייר הפחות חוץ מחרוב פלוני או חוץ מחצי חרו' פלוני לא קנה שאר חירובין וגם חצי חרוב האחר. ועוד פשוט אם אמר ליה ארעא ודקלים אם יש לו דקלים נותן לו שנים אין לו דקלים קונה לו שני דקלים פירוש אם ירצה לעמוד בדבורו ואינו חייב לקנותו אם לא ירצה כי אינו מקנה דבר שאינו ברשותו. ועוד פשו' משועבדין פודה לו ב' דקלי' אמר ליה ארעא בדקלי' אם יש בה דקלים קני ואם לאו הרי הוא מקח טעות ארעא בי דקלים רוצה לומר ראוים לדקלים בתרא מוכר שדה לא מכר בור וגת ושובך בין חריבין בין מיושבין וצריך ליקח לו דרך ואם פירש חוץ מאלו אינו צריך ליקח לו דרך. והרשב"א כתב כי דוקא כשאמר חוץ מאלו אבל אם אמ' חוץ מבור פלוני ויש שם בורות אחרים אין לו דרך וקצת מהמפרשים חולקי' עליו בתרא. האומר לחבירו תן מנה לפלוני ותקנה לך שדי קנה אבל האומר לחבירו הילך מנה ושדי קנויה לך קנה באדם חשוב בההי' הנאה שמקבל ממנו אדם חשוב זה המנה במתנה בקדושין. מכר בור מכר מימיו מכר אשפה מכר זבל אבל מכר מים לא מכר בור מכר זבל לא מכר אשפה מכר שובך מכר יונים מכר יונים לא מכר שובך מכר כוורו' מכר דבורי' דבורי' לא מכר כוורו'. ובתוס' וכן פרשב"ם כי מכר בור מכר מימיו ורב אלפס פסק כי לא מכר מימיו פי' והוא הדין באשפה ובשובך דלא מכר זבל ויוני' לאותם שפסקו דמכר בור לא מכר מימיו בתרא וברשב"ם.
<h2>דף צט:</h2>
אם מכר לו בתוך שדהו אמה להשקות בית השלחין נותן לו אמה לתוכה ואמה אחת לכאן לאגפיה אמר ליה אמה בית הקלון כלומר להשקות בהמה ולכבס בגדים נותן לו אמה לתוכה וחצי אמה לכאן לאגפיה ואותן האגפי' בעל השדה נוטען אבל לא זורען שהזרעין מלחלחים הקרקע ומקלקלין המים ואם נתקלקל האמה מתקנה מעפר אותו שדה שע"מ כן קבל עליו המוכר בתרא. מי שדרך הרבים עובר' דרך שדהו ונתן להם דרך אחר מן הצד כבר זכו בו רבים והרי הוא שלהם ומה שלקח לא זכה ושני דרכי' לרבים בתרא. שדי מכורה לך חוץ משדה פלוני אהני תנאה ששייר מוכר לעצמו מן השדה שמכר לו כמה ששוה השדה האחר בהתנה עליו דלמה לי תנאה והלא לא מכר לו אלא שדה אחת וכן הדין אם התנה על חצי שדה ששייר כמה ששוה החצי וכן פשוט בבתרא לפי גרסת ר"ח וכן עיקר.
<h2>דף ק:</h2>
המוכר קברו ודרך קברו ומקום מעמדו והספדו ומת קוברין אותו בעל כרחו של לוקח משום פגם משפחה ומחזירי' לו הדמים מה ששוה הקבר שנקבר בו בתרא. המוכר או המקבל מקום לחבירו לעשות לו קבר ונוהגין לעשות מערות עושה תוכה של מערה ארבע אמות על ו' אמות ופותח בתוכה ח' כוכין שלשה מכאן ושלשה מכאן ושני' כנגדו כי כן היו עושין מערה וסביבותי' כוכין בכתלים לשום בו המת וקוברין שם משפחה אחת והכוכין ד' אמות ורומן ז' טפחים ורחבן ששה ועושה חצר על פתח המער' ששה אמו' כמלא המטה וקובריה ופותח לתוכה שתי מערות אחת מכאן ואחת מכאן בתרא.
<h2>דף קב:</h2>
המוכר בית כור עפר או בית כור סתם או בבית כור סתם או בבית כור עפר והיו שם בקעים או סלעים גבוהים או עמוקים י' טפחים אין נמדדין עמה פחות נמדדין עמה ואם ימדוד השאר והיו הסלעים בלתי מסודרי' כגון כשיר או כשורה או דרך עקלתון או אם היה סלע יחידי אפי' בית רובע לכור או סמוך למצר אפי' כל שהוא אין נמדד עמה. או עפר מלמעלה וסלע מלמטה או בהפך עלו בתיקו ונמדדין עמה אם קבל המוכר המעות אבל אם לא קבל אין נמדדין עמה הפסי' עפר בין סלע למצר עלה בתיקו בתרא.
<h2>דף קג:</h2>
בית כור עפר מדה בחבל אני מוכר לך פיחת כל שהוא יחזיר ויקיים המקח אמר ליה הן חסר הן יתר או בית כור סתמא ונמצא פחות או יתר אפילו רובע לסאה הגיע יתר מכאן יעשה חשבון ואם ירצ' יקח אותו בעל כרחו לוקח ונותן לו דמים ואם היה בזול כשלקחה ועתה נתייקרה נותן לו דמים בשעת הזול של עתה או יטול קרקעו. ומה שאמרנו יעשה חשבון פירוש מחשבין לכל כור וכור ז' קבי' ומחצה שהוא רוחב קב לכל סאה ואם יהיה בו תוספת על זה והתוספת אינו מגיע עד ז' קבין ומחצה לתשלום ט' קבין בשדה שהוא סאה וחצי ובגוה חצי קב אינו מחשב לו לוקח אלא המותר על הרבעי' וכשיהיה המותר סמוך לשדה אחרת מחזיר לו קרקע אפילו שהיה כל שהוא התוספת מאחר שיכול לערב אותו התוספת עם שדהו. מכר שדה ונעשה גנה ביד לוקח או בהפך עלתה בתיקו. ומה שאמרנו אינו מחשב לו לוקח אלא המותר על הרבעים כולם בעבו' כי עד רובע קב לכל סאה הוי מחילה ומן המותר אם לא ירצה למוכרו מוכר אין כופין אותו למחזי' לו קרקע ואם ירצה יקח אותו בעל כרחו ולוקח ונותן לו דמים וכן עיקר ומסתב' דאפילו על ידי נכוי אינו חייב לקבלו דיכול לומר אינו רוצה לקנות אלא בית כור שלם ואפילו לא היה חסר אלא קב חייב להשלים אם ירצה לוקח לקבלו דלא קנה אלא בית כור שלם. ומה שאמרנו מכר שדה ונעשית גנה ביד לוקח או גנה ונעשית שדה עלתה בתיקו פירוש והרי זה מספ' אם מחשב לו כדין שהיתה בשע' המכר או כדין שהיה עתה ומחזיר לו מה שירצה כי כבר קבל מעות המוכר והלוקח הוא המוציא בתרא אמר שני לשונו' מדה בחבל והן חסר הן יתר או בהפך יד מוכר על העליונה ואם היה בו יתר כל שהוא יחזיר מדה בחבל ואם פחת רובע לסאה הוי מחילה כמו הן חסר הן יתר ולא אמרי' תפוש לשון אחרון בתרא.
<h2>דף קו.</h2>
המוכר קרקע ואומ' בסימניו ובמצרניו ואמר בית ונמצא פחות משתות הגיעו יותר משתות נכה לו מן הדמים הוסיף יתר על שתות ותן לו דמים או קרק' הכל לפי השיור אם הנשאר בשדה פחות מט' קבין או בגנה פחות מחצי קב ולא היה סמוך לשדה המוכר מחזיר לו דמי' כמו שכתבתי למעלה וכן כתב רב אלפס והרמב"ם ז"ל בתרא מי שמכיר בקרקע ואמ' לו מוכר יש בה עשרין סאין ולא נמצא כי אם ט"ו סבר וקביל מאחר שמכיר בה ולא אמר ליה עשרים אלא רוצה לומר ששוה כעשרים ועוד פשוט כרם אני מוכר לך אף על פי שאין בו גפנים הגיעו שלא מכר לו אלא מקום הנקרא כרם והוא דמתקרי כרם וכן פרדס אני מוכר לך אף על פי שאין בו רמונים והוא דמתקרי פרדס בתרא.
<h2>דף קז:</h2>
המוכר חצי שדה לחבירו נותן לו כדי דמיו החצי מן הכחוש שבה אמר לו חציה בדרום נותן לו כמו ששוה חציה מן הכחוש שבה ועוד פשוט ונתן חריץ ובן חריץ ומקום גדר חוץ מחצי' וחריץ ובן חריץ אחורי גדר מבחוץ שלא יקפוץ חיה בחריץ מבחוץ כי חריץ מבפנים וב[י]ן החריץ לב[י]ן בן חריץ טפח וחריץ ו' טפחים ובן חריץ שלשה טפחים בתרא וברשב"ם.
